מיכל גבאי

את דרכי בעולם החינוך והטיפול התחלתי מתוך החיבור הרגשי והעמוק לאדם השלם – כשהחזקתי קליניקה משגשגת כמטפלת גוף-נפש.

החיבור לעולם הילדים נולד בעקבות בני הבכור, יהונתן (היום כבר בן 21), כשחיפשתי עבורו מסגרת שתראה אותו באמת, הגעתי לגן אנתרופוסופי.

הקסם של הגישה השונה והמכבדת סחף אותי, ובהדרגה מצאתי את עצמי נשארת עוד ועוד – מסייעת, חוקרת, ועובדת בגנים אלו במשך 4 שנים.

התפנית הגדולה והחזרה האמיתית "הביתה" התרחשה כשיהונתן היה צריך לעלות לכיתה א'. חיפשתי אלטרנטיבה ואיכשהו הגעתי לביקור בבית הספר המונטסורי "דרך הילד" בכפר הירוק, בדיוק ביום השלישי להקמתו.

נכנסתי למרחב וראיתי 24 ילדים שמתנהלים באופן עצמאי לחלוטין, לומדים מתוך תשוקה וסקרנות פנימית.

לתדהמתי, לקח לי כמה דקות בכלל להבחין איפה נמצאת המורה במרחב.

באותו רגע קרה משהו בלב שלי.

הבנתי שראיתי את התגלמות האדם השלם בפעולה.

נרשמנו מיד, ומאותו רגע צללתי פנימה לחלוטין: הצטרפתי לוועד המנהל של בית הספר, בניתי, ניגרתי ותפרתי עזרי לימוד, והחלטתי להפוך את התשוקה הזו למקצוע וללמוד את השיטה לעומק.

מהסלון הביתי ועד להקמת המכללה

במהלך חופשת הלידה עם בתי הצעירה, קיבלתי הודעה מחברה: "אנחנו חייבות להוציא את הבנות מהגן עכשיו, יש לנו חצי שנה עד כיתה א', תצילי אותנו".

פתחתי עבורן גן מונטסורי אצלי בסלון, כשהתינוקת שלי מסתובבת בינינו.

תוך פחות מחצי שנה הסלון כבר היה קטן מלהכיל את הילדים שהלכו והצטרפו, ועברנו למבנה קבוע שהפך לגן מונטסורי לתפארת.

השנים האלו בשטח, לצד ניהול הגן המונטסורי "שבילי ילדות" בהרצליה (לגילאי 2-6), הולידו אצלי תובנה עמוקה:

המחסור הגדול ביותר בארץ הוא באנשי צוות ובהורים שמבינים את הגישה באופן מעשי, רגשי ויישומי.

מתוך הצורך הזה הקמתי את המכללה לחינוך מונטסורי. רציתי לייצר בית מקצועי שמשלב את הידע הפדגוגי הקפדני ביותר בעולם, יחד עם ראייה רגשית רחבה שעושה סדר ומביאה שקט, ביטחון ואינטימיות לתוך מערכות היחסים בבית ובמסגרות החינוכיות.

משבר, צמיחה ולידת המודל ההיברידי-פרטני

בהמשך הדרך פגשתי את אחד האתגרים הגדולים של חיי, כאשר אובחנתי במחלת הסרטן. הניצחון על המחלה היה עבורי נקודת מפנה משמעותית, שזיקקה עוד יותר את תפיסת האדם השלם שלי.

בעקבות המסע הזה, פניתי ללימודי אינטימיות אינטגרטיבית והוסמכתי כמלווה ומנחה לא.נשים בתחומי היחסים, המיניות והאינטימיות.

השילוב המרתק בין הפדגוגיה המונטסורית, לבין עולמות הרגש והאינטימיות הוביל אותי להבנה מהפכנית לגבי המכללה:

 אנחנו חייבים ללמד בדרך מונטסורית – גם את המבוגרים.

מריה מונטסורי לימדה אותנו שלכל ילד יש קצב, סגנון למידה וצרכים ייחודיים משלו, ושאין "מידה אחת שמתאימה לכולם".

הבנתי שזה נכון בדיוק גם עבורכן – נשות מקצוע שרוצות להזניק את הקריירה, והורים שמחפשים שקט בבית.

לא עוד קורסים המוניים והרצאות קשיחות שבהן אתם רק מספר בכיתה. מתוך התשוקה הזו נולד:

מודל הלימוד ההיברידי-פרטני הייחודי של המכללה

מודל פורץ דרך המשלב תשתית ידע אקדמית ומקצועית עמוקה (אוטודידקטיות עצמאית בקצב שלכם), יחד עם מעטפת ליווי וייעוץ פרטנית, אישית ודיסקרטית מאחורי הקלעים.

חליפה שתפורה במדויק לצרכים, לאופי, למטרות ולקצב הייחודי של הבית או הגן שלכם.

אני רואה בהכשרת צוותים מקצועיים ומובילי חינוך, ובליווי שלכם ההורים, שליחות חיים עמוקה.